האינדיאני שכבש אותי

לפני מספר שנים בתוך כדי זה שהתחלתי לצייר מנדלות ומקרה ולא במקרה הרי אנו יודעים שאין מקריות, גיליתי מוסיקה אינדיאנית שמאד התחברתי והרגשתי הכי בבית איתה .

כל הזמן הקשבתי לה ובאותה שנה התחלתי ללמוד את המפה האינדיאנית ששם הרגשתי עוד יותר מחוברת למי שהייתי בעבר וזו הייתה תחושה מוכרת ונעימה של לחזור הביתה להוויה שלי של מי אני באמת בנשמה .

כיום בזכות המפה אני גם גיליתי מי אני באמת, את עולם הצבעים שזה עולם מרפא ואוהבת את כל הצבעים, צובעת, מציירת ומתפתחת מהבחינה הזו . 

אוי איך אני אוהבת את העולם האינדיאני, כחלק מהדרך למדתי לצייר מנדלות, זה הכניס אותי פנימה לתוך עצמי נתן לי שקט , באחת מהפעמים שהלכתי לים כדי לצייר. 

הופיע מולי גבר יפה תואר ,שחום עם עניים גדולות גבוה ושיער ארוך.

נפעמתי שהסתכלתי עליו . הוא חייך אלי ואמר לי :

וואו את מציירת מאוד יפה , אני שהופתעתי לגלות את התענינות שלו ובלי ששמתי לב 

הוא התיישב לידי והתחלנו לשוחח. 

הוא סיפר לי שהוא דור חמישי של שבט אינדיאני שסבא שלו היה שמאן ושהוא לומד כעת 

את סודות הריפוי של האינדיאנים. אני ברגע התאהבתי , כאילו החלום התגשם .

הייתה לנו שיחה ארוכה ומלאת השראה עבורי עד שהבחנו שהערב ירד וכל אחד מאתנו צריך להמשיך לדרכו .

ידעתי בתוך ליבי שלא אראה אותו עוד 

הוא נשק ללחיי ונעלם. החשיכה ואני יחד ברגע קסום 

המשכתי לביתי עם חיוך עצום.