פעם ציפיתי שיאהבו אותי

פעם ציפיתי שיאהבו אותי,
יראו אותי ויעריכו אותי.
אני זוכרת שבמשך שנים לא הבנתי
למה לא מעריכים אותי מספיק,
למה לוקחים אותי כמובן מאליו?

כשהתחלתי את התהליך שלי בעולם
ההתפתחות האישית היה איזה רגע
שבו קיבלתי משימה לעמוד מול המראה
ולהגיד לעצמי דברים שאני אוהבת בעצמי.
אני זוכרת איך מהר מאד גיליתי שקשה
לי למצוא דברים שאני אוהבת בעצמי.
איך זה יכול להיות?

באותו הרגע הבנתי:
אף אדם לא יוכל לאהוב ולהעריך אותי באמת,
אם אני לא אעשה זאת קודם כל לעצמי
כי אהבה עצמית אמיתית, מתחילה תמיד
קודם כל מבפנים, ואז מקרינה החוצה.

רק כשהתחלתי לאהוב את עצמי באמת
פתאום קיבלתי שיקוף חיצוני גם מהסביבה שלי
שהיום מעריכה אותי ורואה אותי.

ומה איתך?
איפה המילים האלו פוגשות אותך? אשמח שתשתפי אותי