40 שנה שכחו אותי

בטח אתם שואלים מי שכח אותי ואיך אפשר לשכוח משהו כל כך הרבה זמן ?

אז התשובה האמיתית זה שאני שכחתי את עצמי או יותר נכון להגיד אף פעם לא הייתי מספיק חשובה כדי שאדע איך זה מרגיש לזכור את עצמי .

אתחיל מהתחלה כדי להיות ברורה.

רב חיי לא הייתי גאה במי שאני רק השומן היה נוכח במלוא עוצמתו.

בבית שגדלתי בו הדבר הכי חשוב היה זה שתהיה רזה ונחשו מה אני הייתי שמנה.

דברו רק על השומן שלי , לא על זה שאני יפה או חכמה מוצלחת ,רק שמנה !!!!!

כשמנה גם בחברה היה לי מאוד קשה , כי מי אוהב שמנות (השיח הפנימי שהיה לי באותה תקופה).

יש עוד משהו שלמדתי בילדותי שמי שרזה מרוויח כי כל הילדות שלי נאמר לי אם תהיה רזה נקנה לך …

כילדה הבנתי שכדי יאהבו אותך ,יעריכו אותך זה שווה כסף (הרבה כסף).

בגיל 40 חלמתי חלום ששינה את חיי (מבטיחה לספר עליו בהמשך )

התחלתי להבין שאני רוצה לשנות משהו בדרך שלי וכך ההסתכלות פנימה התחילה …

בתחילת הדרך הבנתי שאני צריכה לעשות הפרדה בין זה שאני שמנה לבין הצורך שיאהבו אותי

אבל איך עושים את זה ?

40 שנה לא ידעתי מה זו אהבה אז מה ישתנה עכשיו ?

איך אישה בת 40 לומדת לאהוב את עצמה את כל התהליך אספר לכם בפעם הבא הדבר אחד אגיע שבמבט לאחור זה מאוד פשוט 😊

אל תעצרו כאן

תקראו עוד

מוזיקה

מוזיקה – יודעת לדבר אליך בשפה שרק אתה מבין. החיבור שלי למוזיקה הגיע עוד משחר ילדותי .כל חיי אהבתי לשמוע מוזיקה זה עולם שלם של

האינדיאני שכבש אותי

לפני מספר שנים בתוך כדי זה שהתחלתי לצייר מנדלות ומקרה ולא במקרה הרי אנו יודעים שאין מקריות, גיליתי מוסיקה אינדיאנית שמאד התחברתי והרגשתי הכי בבית איתה .

הבקע ששומר עליי

אחרי שעברתי את הניתוח השני ירדתי המון במשקל – ירד ממני אדם שלם . נכון שזה משמח ? נכון ולא נכון 😊 בפועל הגיעה צרה חדשה שנקראות